פרוייקט נטאופטיקון [1]עם פיתוח הטכנולוגיות החדשות והשימוש היום-יומי בהן גדל באופן מכריע המידע, ואתו כמות העקבות שהפרט משאיר מאחוריו בפעילויותיו היום-יומיות (טפסים לפתיחת חשבון אי-מייל חינם, תשלומים באמצעות הטלפון או האינטרנט, מערכות טלוויזיה סגורות, התכתבות אישית ברשת, וכו'). במקביל התרבו והשתכללו אופני המעקב, הפיקוח ואחסון המידע באמצעים השונים, המפותחים בעיקר על-ידי הצבא, מוסדות המדינה ותאגידים וננקטים על-ידם. המדינה מצדיקה את פרקטיקות המעקב והבקרה כמגינות על הסדר, על האינטרסים, על האידיאלים ועל מערכות הכוח שלה מפלישה של גורמים זרים ועוינים המאיימים עליה. התאגידים משתמשים באמצעים אלו למען מטרות דומות של שמירה עצמית, הרחבת השוק ושליטה עליו, והתחזקות במלחמת המידע כנגד המתחרים. בראשית הפרוייקט הנוכחי של no-org ביקשנו להתרכז בעבודות הפועלות במרחב האינטרנטי, אך לאורך תהליך התגבשות הפרוייקט, ראינו כי לא היה ביכולתנו שלא להתייחס להקשר המקומי והאורבני של הנושא, בגלל המציאות המורכבת של המקום בו אנו גרים. מדיניות של "מדינה במלחמה", שהייתה לבסיס העמדה הישראלית מאז הקמת המדינה ואשר הוגדרה בשנים האחרונות מחדש כ"לחימה בטרור", עודדה והצדיקה פיתוח פרקטיקות מורחבות ומשוכללות של מעקב ופיקוח בשם ה"ביטחון הלאומי", הן במרחב הרשת והן במרחב האורבני. מדיניות של "לחימה בטרור" שהייתה תמיד מדיניות לוקאלית במדינות שונות בעולם זכתה להקשר עולמי מצד מדיניות ה"מלחמה בטרור" מאז אירועי האחד עשר בספטמבר, דבר שעיצב והגדיר מחדש את הפרקטיקות של פיקוח ומעקב במידות לא מוכרות עד כה. נטאופטיקון מנסה להציג עבודות ופעולות החושפות את מערכות הבקרה והפיקוח ברשת האינטרנט ובמרחב האורבני, הופכות אותן על פניהן, ועושות דה-מיסטיפיקציה שלהן. בפרוייקט מוצגות עבודות שגישתן אסתטית או פואטית והמתייחסות לאינטימיות ולנרטיבים אישיים תוך שימוש במערכות הפיקוח, לצד עבודות פוליטיות ועבודות של ריגול שכנגד, המבטאות ביקורת או שימוש מהופך בטכנולוגיות ובאמצעי המעקב. ההקשר המקומיבמציאות הישראלית, אמצעי הפיקוח והמעקב הם חלק מחיי היום-יום. מציאות זו מתפרשת על-ידי רוב האזרחים כדבר מובן מאליו והכרחי. כל אזרח מוזמן, דרך שלטים במקומות ציבוריים ודרך מסרים המועברים באמצעי התקשורת "לשים לב לחפץ חשוד" (ובתוך כך גם לאדם, לבוש או התנהגות חשודים). האזרח מוזמן להיות שותף לאקט קולקטיבי של שמירה, בו הופכים הכל לשומרים ובו בזמן לחשודים פוטנציאליים. השיח שמתנהל באמצעי התקשורת והשיח הפוליטי מעניקים לגיטימציה לפרקטיקות של בקרה ומעקב הננקטות למען "טובת הכלל" וה"ביטחון". כולנו חייבים לשתף פעולה ולהפוך לשקופים למערכת השליטה, המסוגלת לאתר, להבדיל ולהפריד לפי לאום, דת ומין. בכניסה לבית קפה בעיר, למרכז קניות, לדואר, לאוניברסיטה, לבית חולים ואפילו בעלייה לאוטובוס נמצא הפרט תחת העין המפקחת, השומרת עלינו למען "בטחוננו", ובו בזמן מזכירה לנו את הסכנה המיידית. מערכות של פראנויה יומיומית נוכחות תמיד והופכות לבלתי-נראות בזמן רגיעה. אזרח ממוצע עובר כל יום בין ארבע לעשר בדיקות מן הסוג הזה (בדיקת תיקים, בקשה להציג תעודה, בדיקת מכונית וכו'), בלי לספור את האמצעים הסמויים של מעקב ובקרה בחלל האורבני וברשת האינטרנט. [2] הגבול בין הגוף הפרטי לגוף הציבורי מטשטש. הפיקוח עצמו אינו מוטל בספק – רק יעילותו, לפעמים. המצב של פלסטינים המתגוררים בשטחים הכבושים ואף זה של ערביי ישראל הוא חמור ומסוכן הרבה יותר מזה של היהודים הישראלים. אמצעי השליטה והפיקוח חזקים יותר, והם נמצאים במעמד תמידי כחשודים. הצלחת המערכת ברחוב הישראלי באה לידי ביטוי בפסיביות ובויתור של הפרט מול מערכות הבדיקות השיגרתיות הללו. [3] הפסיביות וחוסר התגובה הם ההתנהגות הנורמטיבית, וכך הם מאפשרים להמשיך עם השגרה הפרטית באופן יעיל וללא הפרעות. כל התנגדות וביטוי של ביקורת נגד אמצעי פיקוח אלו נתפשים כחריגה מן ההתנהגות המקובלת, חריגה המעוררת חשד ואי-נחת בקרב האחראים לביצוע הבדיקות ובקרב האזרחים הסובלים מהעיכוב עקב "תלונה חסרת טעם" על חדירה לפרטיות. השימוש המופרז באמצעי הבדיקה והבקרה היומיומיים בחברה הישראלית אינו זוכה לדיונים מעמיקים באמצעי התקשורת, באקדמיה או ביצירות אמנות. רק השימוש המוגזם בכוח במחסומים השולטים במעבר בין השטחים הכבושים לשטח ישראלי גרם למספר פעולות התנגדות, ביקורת ובקרה שכנגד, כדוגמת מחסום watch, או האתר 'מחסום' של המרכז למידע אלטרנטיבי. ביקורת על מעקב מידע ברשת האינטרנט זכתה להתייחסות בסדנה מעשית "פרה נויה" והתייחוסת נוספת במספר עבודות אמנות שלחלקן נתייחס בהמשך. פעולות קטנות של התנגדות יומיומיות יכולות להביא להתערבות במערכת ולשיבושה. דוגמה לכך היא שינוי של עטיפת תעודת הזהות הישראלית של אביעד אלברט. אלברט, אמן, אקטיביסט ואזרח ישראלי החליט לשנות את עטיפת תעודת הזהות (והזכות) הכחולה שלו לכתומה, המיועדת לפלסטינים תושבי השטחים. פעולה זו גורמת להפרעה בזמן הזיהוי במחסום. פעולה זו צוטטה וסמליותה הודגשה בהפיכת העטיפה הכתומה לשער הגיליון השביעי של "הערת שוליים", המציג הגדלה של תעודת הזהות של אלברט, כולל העטיפה הכתומה. המיצב של מיכל רוטשילד 2003 VISION מתייחס לפרוייקט "מבט 2000" של משטרת ישראל שהתחיל ב-1998: הצבה של כ-300 מצלמות ביטחון ברחבי העיר העתיקה של ירושלים. המצלמה של רוטשילד, המרחפת ברחובות העיר העתיקה, מונגדת לאימאז'ים של מצלמות הביטחון ה הנצפים בחדר הבקרה של המשטרה, ומוצגת לצד ראיון עם השוטר האחראי לפנאופטיקון האלקטרוני. עבודה אחרת היא שיק פוינט של שריף וואכד, המתייחסת לבדיקות החוזרות והמשפילות שעל הפלסטינים לעבור בכל ניסיון לעבור מחסום של צה"ל בשטחים הכבושים. שיק פוינט מציג נשף אופנה של דוגמנים גבריים הלובשים בגדים אופנתיים וייחודיים, המעוצבים במיוחד למעבר במחסומים. התלבושות מקלות על הבדיקה, כיוון שהן משאירות חשופים את חלקי הגוף הנתפשים כ"חשודים" על ידי הצבא. בין העבודות המתייחסות לתהליך הפיקוח היומיומי ברחוב הישראלי מצויה Check It!, עבודת וידיאו של אפי ואמיר, ההופכת את היחסים בין מפקח ומפוקח. בתיק מוסתרת מצלמת וידאו המצלמת את השומר בכל פעם שהתיק נפתח לבדיקה, בפעולה של בדיקה שכנגד. העבודה מוצגת אחרי עיבוד שתיארו האמנים כ: "Rap-like track, protesting, furious ZIP'N'SCRATCH". מיצב הוידאו Bagcheck & Bodysearch של הגר גורן מתייחס לחדירה לפרטיות ולגוף בבדיקות הביטחוניות והרפואיות. גורן, אשר לצורך עבודה זו עבדה כשומרת במרכז הקנייה, לא רק בדקה תיקים ואנשים, אלא אף תיעדה פעולות אלו, את תוכן התיקים ואת גופי האנשים הנבדקים. במקביל לסרט המקרין תמונות התיקים הנפתחים ברצף יחד עם תמונות של בדיקות גוף, מטפורה למכונת השקף, מוקרן במיצב סרט וידיאו, המתעד בדיקת עיניים. ז'ק פבר וגאדי ספרוקט התחברו בחשאי עם מצלמת וידיאו למערכת הבקרה של מצלמות הביטחון של מוזיאון תל אביב בשעות שהוא סגור. הם צילמו את פעולותיהם בחדרי התצוגה של המוזיאון מול מצלמות המעקב. עבודתם Watchmen לא הוצגה כיוון שהמוזיאון הוציא צו מניעה על הסרט, שביקש להיות הרהור על יחסי הכוח בין מוסדות האמנות והמוזיאונים לבין האמנים, ועל בקרת המוסדות על עבודות האמנות. טענת המוזיאון הייתה כי הסרט פוגע במוניטין שלו. האמנים נמצאים כעת במשפט נגד המוזיאון, שפנה לבית המשפט אחרי שהתוודע לסרט דרך כתבה בעיתון. פיל וגליה קולקטיב, שני אמנים ישראלים המתגוררים בלונדון, מרכזים בעבודתם אסבוס את מבטם במצלמות מעגל סגור בעלות נוכחות דומיננטית בעיר. המצלמות מהוות סוג של פאונה אורבנית חדשה, כלבי שמירה מודרנים, כיצורים טראגי-קומיים בחברת הבקרה והפיקוח.במילים של פיל וגליה עבודה נוספת היא Big Optics_2 של אבי רוזן, אליה אנו מתייחסים בקשר לתערוכת נטאופטיקון של עבודות ברשת. נטאופטיקוןעם פיתוח הטכנולוגיות החדשות והאינטרנט פותחו גם כלים משוכללים לפיקוח על המידע, פרקטיקה של dataveillance (מעקב מידע). מעקב מידע נעשה באופן רחב, כל פעולה ברשת עלולה להיות נצפית לא רק על-ידי הממשל ומוסדותיו אלא גם על-ידי תאגידים ופרטיים כאחד. בין העבודות שאפשר להתייחס אליהם כחלוציות וקלאסיות המתייחסות לנושאים של נטאופטיקן הן Welcome to security land של ג'וליה שר (Julia Scher), העוסקת בחברת השליטה, ובשאלת על הגבול בין פרטי לציבורי. Makrolab 1997-2003, של מרקו פליאן (Marko Peljhan) , פרוייקט מעבדה המבוסס על מודל של התחנה MIR הרוסית, המאזינה לזרמי מידע הנשלחים דרך אמצעי תקשורת שונים. מקרולב מצויד כדי לתת תמיכה לפרוייקטים שיתופיים המיועדים לעבודות העוסקות בניתוח מידע, מזג אוויר ונדידה. Maximum Security של יוסף מרחי (Yucef Merhi) היא תוצאה של פעולת האקינג של הדואר האלקטרוני של מועמד לנשיא המדינה של ונצואלה דאז, ונשיאה היום, מר אוגו צ'ווז, בתקופה 1998-2003. האי-מיילים המיורטים שימשו להקמת מיצבים שחשפו את חשיפות מערכות התקשורת האלקטרוניות, כמו גם מידע מפתיע על הסצנה הפוליטית בונצואלה. הפרוייקט Carnivore של ה-Radical Software Group הוא אחד המרכזיים בתחום. הוא לוקח את שמו מהתוכנה Carnivore/DCS1000 [4] של ה FBI. הפרוייקט מזמין אמנים להוריד את התוכנה CarnivorePE ולהפוך ל"לקוחות" שלה, מה שמאפשר להם לאסוף מידע הנקלט ברשת המקומית בה מותקנת התוכנה, וליצור ממשק המפרש מידע זה. כך נוצרו עבודות מסוגים שונים, מפרודיות על צבירת המידע על-ידי ה-FBI, המתרגמות את זרם המידע לחלל הפיזי, כמו העבודה Police State של יונה ברוקר-כהן Jonah Brucker-Cohen, ועד עבודות המציעות פרשנות פורמליסטית של זרם המידע, כמו העבודה Black & White של מרק נפייר (Mark Napier). Insert Coin של Odem.org היא עבודת התערבות, החושפת את הקלות בה אפשר לעשות מניפולציה במידע ברשת, במקרה זה, דרך שינוי של הפרוקסי בדפדפן. המושגים "חופש" ו"אמיתות" של המידע מוצבים בשאלה, כמו גם ערנות הגולשים ושליטתם במידע שהם שולחים או מקבלים. גם אפסאחדדוטאורג יצרו שתי עבודות קשורות לז'אנר. Life Sharing על משקל (File Sharing) שיתוף קבצים היא עבודה העוסקת בשיתופיות מצד אחד ובפרודוקס הפרטיות בעידן טכנולוגיות המידע מצד שני, דרך חשיפה טוטאלית של תוכן המחשב דרך רשת האינטרנט. במשך שלוש שנים הייתה לגולשים האפשרות להיכנס למחשב הפרטי של אפסאחדדוטאורג ולשוטט בו באופן חופשי בעבודה. Vopos, לעומת זאת ,מתרכזת הביקורת בכמות המידע שניתן להשיג על הפרט באמצעות הרשת ובאפשרות שבידי החברות המסחריות להשיגו בקלות ולעשות בו שימוש לצרכיהן. בין העבודות שהתקבלו דרך הקול קורא של no-org.net נמצא "שיר לאכלון (poem for echelon)" מאת יאקה זלזניקאר (Jaka Zeleznikar). "שיר לאכלון" הוא עבודת רשת, השואבת השראה מן השירה החזותית מצד אחד ומשירת הקוד מצד שני, כשמטרתה "להעיר" את אכלון: [5] רשת בינלאומית להאזנה לדואר אלקטרוני, שיחות טלפון, פקסים, ס.מ.ס. וכו'. העבודה מציעה להעתיק את השיר ולשלוח אותו דרך החשבון האישי של הגולשים, כך שתיווצר עבודה מיותרת לאכלון. זה קורה מפני שהשיר בנוי ממילים הנתפשות כחשודות לרשת אכלון. העבודה הופכת לפעולה חתרנית קולקטיבית ופואטית כאחד, הפרעה פואטית במערכת הפעולה של "אוזן הבקרה". Lo_y המוכר בעקבות פעילותו הענפה ברשימות אינטרנט שונות מציע עבודת רשת "רדי מייד", התייחסות להיות Lo_y ישות הקיימת רק ברשת ולא במרחב הפיזי: "אין מה לתאר, lo_y זה רק מה שlo_y כותב". מצד שני, החיפוש העצמי מעיר על טבע מנועי חיפוש, תוך הדגשת מאפייניהם ככלי פתוח וציבורי לחיפוש ולמעקב. Etay הוא פרוייקט מאת Jhave הבודק את השימוש במצלמות ביטחון לבדיקת מצב של התנהגות מודעת במקום התנהגות פרנואידית. כחמישה-עשר אנשים הוזמנו במשך חודשיים ללופט שהוכן במיוחד לפרוייקט. ארבע מצלמות במקומות שונים בלופט ביקשו לתעד ולהנציח את חוויות האמנים. לעומת מצלמות ביטחון, למצלמות שבפרוייקט Etay אין קריטריונים פוליטיים, גזענים או פליליים העומדים מאחורי הצילום. בנוסף, החומרים שנאספו עובדו בזמן אמת והעבודה מוצגת ברשת כהערה אסתטית על מציצנות, זיכרון ובקרה. הפרוייקט The Mall of the Future של אנדריו ונל (Andrew Venell) מעלה שאלות על התרבות הצרכנית ומציע בחינה מחדש של האפשרויות החופשיות שהציעה הרשת לפני תקופת הדוט.קום. העבודה מציגה את הרשת כמרכז קניות, בו הגולש מצוי תחת מעקב של תאגידים החברות המסחריות, כשהמעקב, צבירת המידע והשימוש בו הם נקודת מפתח. אבי רוזן (Avi Rosen) בעבודתו , Big Optics_2 משתמש בפרגמנטים של וידאו המצולמים דרך מצלמות מעקב, ומציג אותם במטריצות אינטראקטיביות, מטפורה של "מבט העל", ושל שימוש במצלמות מעקב ובאמצעי הפיקוח של משרדי המשטרה, הבנויים בצורה של מטריצות עם צגים. אך הצילום ב Big Optics מתרכז בגוף האמן, ובמיוחד בפניו, ובשימוש הפרטי של אמצעי בקרה."אני רואה הכל" נשמע כבדרך אגב, כשיר בפסקול העבודה. [1] המושג נטאופטיקון מתייחס למושג "פנאופטיקון" של ג'רמי בנטהם ולניתוחו המאוחר אצל מישל פוקו בספר 'לפקח ולהעניש – תולדות בית-הכלא (1975). http://en.wikipedia.org/wiki/Panopticon ולמושג חברות הבקרה של גיל דלז (deleuze) http://www.n5m.org/n5m2/media/texts/deleuze.htm [2] :ראו למשל המקרה של אינדימדיה ישראל http://indymedia.org.il [3] מיקרה של התנדגות תלמידים ב"ס תיכון אורט בעכו על הצבת מצלמות ביטחון בשטח בית הספר http://www.nrg.co.il/online/10/ART/878/114.html |