ירושלים של אנדרגראונד

הביקור בהערה 7, עוד פרק בסדרת אירועי האמנות הערת שוליים, מעלה מספר הערות לסדר על הקשר שבין ת"א, ירושלים ושוליים

הערה 7 - ההתרחשות האמנותית הרב-תחומית השביעית בסדרת אירועי הערת שוליים - הוכיחה שוב את יכולתה של קבוצה מאורגנת קטנה ומהודקת ליצור חוויה רב חושית מרתקת. הפלא מתרחש, בין היתר, בתמיכתה של שכונה אכפתית, מנהל קהילתי קשוב ועשרות אמנים מתנדבים.

קבוצת סלה-מנקה, שהגרעין הקשה שלה מורכב מלאה מאואס ודייגו רוטמן, מקיימת בשנתיים האחרונות את אירועי הערת שוליים המצוינים, המדגימים את תפיסת כוחה של האמנות כחוויה רגעית וחד פעמית. כל אירוע מלווה את השקתו של גיליון חדש מכתב העת הערת שוליים, שבגרסתו הנוכחית נראה משובח ומושקע מאי פעם. דמי הכניסה המינימליים (30-25 שקל, הגיליון כלול במחיר) משמשים כמקור היחיד למימון האירוע עצמו וכתב העת, שניהם ללא מטרות רווח. הנוסחה המנצחת לעיל חוזרת ומוכיחה את עצמה בכל השקה מחדש, כשכל אחד מהגיליונות מהודק למצב החברתי-פוליטי-נפשי המתקיים בעת הוצאתו ומולחם להתרחשויות באירועי ההערה עצמם.

מסיבה בהערה
בניגוד לאירועים קודמים שפעלו בחלל מוגדר (כמו מתחם מגדל דוד המופלא או מוזיאון אסירי המחתרות שאומץ אחר כך על ידי הממסד האמנותי בתערוכת "ארטפוקוס"), האירוע הנוכחי עסק במרחב אורבני, ולפיכך התנהל במרחבי שכונת נחלאות הירושלמית הקסומה. הוא התפזר בין מבנים קהילתיים, מקלט נוער, מגרש כדורגל, גן ילדים, סמטאות וגינות ציבוריות, והתמזג כמעט בשלמות בפסטורליות השכונתית.

"הערה 7 הוא תוצאה של דיאלוג בין קהילה אמנותית חיצונית זרה לבין מרחב חברתי ותרבותי מקומי", אומרים מאואס ורוטמן, "הוא הזמנה לבחון מחדש את המושגים 'קהילה', 'רב תרבותיות' ו'אמנות לעם'. 45 העבודות המוצגות באירוע הן תוצאה של מפגשים בין האמנים לתושבי השכונה, לפעילויות המינהל ולמרחב הפיזי באחד האזורים המתוחים בישראל של היום".

באשר למיקום הלא שגרתי הם אומרים כי "את מקומם של האתרים שבהם מקובל לאכלס תצוגות אמנות, תופסים אתרים ומוסדות שאינם מיועדים לכך במקור. שינוי המיקום מזמין שינוי בתפיסה של אופי ותפקיד האמנות. בבחירה שלנו נעשה ניסיון להגלות בחזרה את האמנות מן המקדשים שבהם היא נמצאה אל מרכז השיח. אל לב לבה של העיר".

את הסיור באתרי ההערה התחלנו במגרש הכדורגל השכונתי של נחלאות, שבו התרחש אירוע הסאונד "שטילקייט 1". במגרש הקטן, המרוצף והמגודר מתקיימת התקהלות חשודה למראה של אנשים וציוד טכנולוגי מסיבי. הבחורה בכניסה למגרש מבקשת להציג חותמת שבה זוכים המשלמים במרכז הקהילתי לב העיר, המשמש כמפקדת ההערה. במגרש עצמו גילינו כי כל האנשים עוטים אוזניות המחוברות למגוון מיקסרים, קונסלות, מזוודות סאונד ומוניטרי שדה צבאיים למראה. מאחורי שלושה שולחנות בצורת ח' במרכז המגרש ניצבו יוצרי ומפיקי הסאונדים, מלווים במספר אוחזי מצלמות וידאו. כולם שוקדים על מלאכתם אל מול קהל המאזינים המרותק, המתקשרים ביניהם במבטים בלבד בעוד רעשים תעשייתיים מזוקקים ונוטפי הפרעות אטמוספיריות מחלחלים לתודעתם המהופנטת. ההקרנות על המוניטורים היו שילוב של וידאו ארט בשחור-לבן עם שכבות של ההתרחשות המיידית במגרש, המוזנות על ידי מצלמות הווידאו המשוטטות. הלילה יורד לאטו על הקבוצה ההולכת וגדלה, בעוד אווירה מובהקת של מסיבת אוזניות משתלטת על כל הנוכחים. היא מורכבת מחבורה של זרים גמורים המחוברים זה לזה בכוחם של סאונדים ניסיוניים וממגנטים (מבית
היוצר של ערן זקס, פנדה פורן, הלייבל הירושלמי אק-דק וגורמים נוספים) - כל אלה יוצרים ווייב הומוגני מתעצם.

הערה על המסיבה
מקהלת גבעול בדיוק סיימה הופעה נוספת בבניין וינר הסמוך, המוקדש היום לווידאו ולפרפורמנס, ומשם אנחנו ממשיכים לשוטט בשכונה. אם במקרה שכחנו לציין זאת קודם, כל אירועי ההערה מתחילים בשעות אחר הצהריים המאוחרות ונמשכים אל תוך הלילה במהלך יום אחד בלבד. כל מה שתספיקו לראות ולחוות בפרק הזמן המצומצם הזה הוא, כמאמר המשורר, זכייה באור מן ההפקר. ועכשיו, כשהחשכה עוטפת את השכונה, האור בוקע מעשרות העבודות המפוזרות בה. במרכז הפעילות העיקרי, בניין "לב העיר", אנחנו נטענים מחדש באווירה המסיבתית החריגה בין ערב רב של אנשים שלמרבה הפלא אינם נדחפים, ממרפקים ודוחסים זה את זה כמקובל באירועים תל-אביביים רחוקים. במיצג "תספורת היכרות" של שירה בורר, זוכים המשתתפים לתספורת חינם לפי בקשתם מול מסך המחליף את מקומה של המראה, המקרין את השותף/פה שבו בחרו לתספורת (מתוך מגוון של לקוחות שצולמו בעודם מסתפרים שבועיים קודם לכן). ב"חדר ההמתנה לחלומות" של לירז פאנק מוגשמים בצורה ביורוקרטית-גרפית חלומותיהם של העומדים בתור. מיצב הווידאו האוטופי-דיסטופי המרגש והאינטימי של עדן אפרת מוקרן מתחת לשכבת ברזל מסורגת בחצ ר, והקרנת הווידאו העמוקה ורוויית הזן של שרי ארנון מראה צמד דגי זהב השוחים על מרצפות הבוסתן שלצד המבנה. עבודה מבריקה במיוחד, גם היא לקוחה מעולם המים, הייתה מיצב בשם "נבדל" של שחר מרקוס ונועה היימן, שבה אקווריום מלבני גדול עם חמישה דגי זהב וחמישה דגים שחורים התגלה כמגרש כדורגל לכל דבר. מצאתי בו אמירה נוקבת וחריפה על מצב הליגה, הלאום והחברה בכללותה.

תקצר היריעה להמשיך ולפרט את כל העבודות ששימשו כנקודות אחיזה לקהל שלקח חלק בהתרחשות, שמשכה עוד ועוד אנשים ככל שנמשכה אל תוך הלילה, ויסלחו לנו האמנים ששמם נחתך במגבלות העריכה של מדורנו הצנוע. החזית הירושלמית שוב הוכיחה את יכולתה ליצור מוקדי עניין ופעילות חדשנית שאינה כפופה לתכתיבי הממסד, בין אם זה האומן 17 או פסטיבל ישראל. הכתבה הזאת היא רק עוד עדות לתופעה המבורכת המציבה את השוליים, לשם שינוי, כאלטרנטיבה אמיתית, בעלת ליבה קשה ופועמת.

Yerushalaim shel netzach ve rega
May 28 2004. (Hebrew)

Lean Achsav?
May 21 2004. (Hebrew)

Lehakat Sheva
May 07 2004. (Hebrew)