הערה 8 - קבוצת סלה-מנקה, בית הספר האנגליקני, ירושלים

מאחורי החומות המפרידות את בית הספר האנגליקני מרחוב הנביאים ומאה שערים מתעגל לו מתחם, שמשך אותי תמיד לחדור אל צפונותיו. והנה באה "הערה 8" של קבוצת סלה-מנקה בהנחיית לאה מאואס ודיאגו רוטמן, המציינת שלוש שנים ל"הערת שוליים", ופתחה לנהר של ירושלמים את המקום לערב סתווי אחד. המגרש נרכש על ידי הכנסייה האנגליקנית ב-1863, והבניין המכונה "סנטוריום" נבנה על ידי קונרד שיק; המתחם הושלם ב-1897 ושימש בית החולים של המיסיון האנגלי, שטיפל ביהודים ובלא יהודים. במלחמת העולם הראשונה עבר בית החולים ידיים שונות, עד שבדצמבר 1917 נהפך לבסיס של צבא הוד מלכותו. ב-1948 ניצב בקו האש, ואחרי שנחסמה הגישה ל"הדסה" שבהר הצופים הציעה הכנסייה את שירותי בית החולים לתושבי העיר, שכונה "הדסה א'" עד שזאת יצאה משם והמקום היה לבית הספר הבין-לאומי של הכנסייה האנגליקנית. החצר היא כשל מנזר איטלקי, והבניין מקיף אותה בחצי פרסה ועליו נדחסו אלמנטים איסלאמיים ואירופיים נוצריים, לצד אורנים, ברושים ודקלים באים בימים.

"הערה 8" נגעה בחיבור הטעון של בית חולים ובית ספר. בעליית גג אירופית לחלוטין התמקם בית חולים שדה, כמו עדיין התנהלה בחוץ מלחמת העולם הראשונה, ובין קורות העץ ומתחת לרעפים נשאו על אלונקה אח ואחות במסכות ובמדים ירוקים של חדר ניתוחים מפות של ירושלים; שם הן נחתכו, נתפרו ונתלו לייבוש. קול הרדיו עלה וירד, מדווח על פיגועים, ובתאורת החירום התגלו פרטים מעידן אחר, כשברי רהיטים, מזרקים, פתילייה, מבחנות וכו' - מיצג/ב מצמרר של אריאן ליטמן כהן.

במעלה המדרגות, אל עליית הגג, התעגל ויטראז' של משה הנותן את לוחות הברית לבני ישראל, וכדור רובה, ממלחמה זו או אחרת, פילח את פניו. מאחורי הוויטראז' הסתחררה שבשבת של אורות צבעוניים של אלכסנדרה טיסדייל, שחיללה את הקדושה ביריד שעשועים. חדר בית חולים, צבע שמן אפור עד מחצית גובהו, היה לחדר כיתה. שם ניצבה ניצה כהן מור כתלמידה סוררת, לועסת מסטיק בזוקה, מדביקה ומפסלת ורודים מופשטים על לוח כיתה מואר במנורות שולחן; ריח מתקתק עמד באוויר, הדחוס בקולות ילדים שעלו משום מקום, ואתו זכרו של המגע הפתאומי בנטיפי מסטיקים שהדביקו ילדים משנים קודמות. בחדר גבוה ומקומר, שהואר רק באור תנורים בוערים והתמלא בקורות עץ. בקצהו שכב על גבו גבר עירום ועל גופו קורות עץ - ריטואל של ריפוי והקרבה של אבנר איתן; כשמציצים מבחוץ, מבעד לחלון, נראה האדם כקורבן על סף תבערה.

מדרגות אבן יורדות מגינה קטנה המופרדת בגדר עץ ירוקה אל מרתף. שם ערמה חנאן אבו חוסיין, ערמות בגבהים שונים של ספרי לימוד ירדניים-פלשתיניים, מוארות בזרקור נמוך המטיל צללים דרמטיים, ומכל ערימה השתלשלה צמה שחורה עם סרט כחול; צמות לעצמן, ללא התלמידות, כסימניות של מוות. בקצה אחד המסדרונות תלוי פעמון תפילה, ועליו הקרינה עדן אפרת שלד אדם, שלצלצול פעמון הוא מתפרק, נערם וקם - כחזון העצמות היבשות שנכשל. על קירות חדר האוכל רשמה יוליה רבסקי בשחור תנוחות שונות של נשיאת פצוע, שהגדילה מתוך ספר עזרה ראשונה ישן. גברים ונשים בבגדים ופנים שלא מכאן ומעכשיו, מורידים פצוע כמו ירידה מהצלב; שלושה גברים במדים וכובעי מצחייה מורידים איש לבוש מצלב משוער, ושתי המרים כורעות מכל צד - חיבור לא צפוי לרובד הנוצרי-המיסיונרי של המתחם.

link to the article in Haaretz

Meirim et Hashulayim
November 05 2004. (Hebrew)

Wide Margins
November 05 2004. (Hebrew)

Jerusalem Illuminated
November 10 2004. (Hebrew)